מחכים להאטה

מי שמסתובב בארה"ב בתקופה האחרונה, לא יכול שלא להבחין במסע הפרסום האגרסיבי של חברת "פורליס". החברה החלה לא מזמן לפרסם בעזרת שלטי חוצות בכל שכונת מגורים בארה"ב וגם בלא מעט אזורי עסקים.

"החברה" היא כמובן לא באמת חברה והבדיחה היא לא באמת חדשה. הבדיחה העתיקה הזאת חוזרת בכל פעם שהנדל"ן בארה"ב נכנס לתקופה של האטה. זה קורה בערך אחת לעשור ואז צצים ברחבי ארה"ב השלטים For Lease - (להשכרה) מעל כל הנכסים הפנויים, והיום ישנם כאלו לא מעט.

הנדל"ן בארה"ב, דרך המשכנתאות שמימנו אותו, הוא זה שהביא למשבר עולמי הנוכחי. אולם, למרות שאנו כבר שנה בתוך המשבר, עדיין לא נכנסנו להגדרה הקלאסית של מיתון. מיתון על פי ההגדרה, הוא שני רבעונים רצופים של צמיחה שלילית, ואנו עוד לא ראינו אפילו רבעון אחד שלילי לא בישראל ולא בארה"ב.

שוקי ההון, לעומת זאת, כבר נכנסים כמעט כולם להגדרה "שוק דובי" - המבטאת ירידה בשיעור גבוה מ-20% מהשיא האחרון שנרשם. נראה שהמחירים של נכסי נדל"ן וגם של הנכסים הפיננסים הנסחרים, כבר התאימו את עצמם למצב המשברי שבו נמצא העולם, אבל המיתון מסרב להגיע.

לכל המומחים והחזאים אין כל ספק שזו רק שאלה של זמן עד שנרגיש במיתון במלוא עוצמתו. זו היא בוודאי הסיבה שהבורסות לא מחכות למיתון עצמו כדי לתמחר את החברות בהתאם.

אנו זוכרים משברים קודמים ותקופות קודמות של מיתון, ואנו חייבים להודות שהפעם המשבר עושה רושם שונה. הקריסה במחירי המניות אכן מזכירה מפולות קודמות. גם הירידה החדה במחירי הבתים מוכרת, אבל בפעילות העסקית עוד אין כמעט עדות לסערה האדירה שמתרחשת בשווקים הפיננסים.

אנו לא רואים פיטורים נרחבים כפי שראינו במשברים קודמים. אנו לא רואים חברות שמתמוטטות שאינן קשורות למגזר הפיננסי או הנדל"ני. העסקים מצטמצמים אבל שורדים והעדות לכך היא שהצמיחה ממשיכה, גם אם אמנם בשיעור נמוך מאד, אך ממשיכה.

ייתכן שהרע מכל עוד לפנינו. זו גישתם של המשקיעים אשר מוציאים את כספם מהבורסה דווקא בימים אלו. אי אפשר לבוא אליהם בטענות. האכזבה מהתשואות שהניבו שוקי המניות בעולם בשנים האחרונות משותפת לרבים. האכזבה מובילה לאי אמון בשווקים. אובדן אמון בכך שהמצב יכול להשתפר, הוא שמביא את השווקים לשפל הזה. אובדן האמון והחשש הם מפני העתיד, אך לאו דווקא מתוצאות עסקיות גרועות.

הסיכוי של מי שנכנס היום להשקעה במניות להרוויח, גבוה יותר מאשר משקיעים שנכנסו לשוק בשלושת השנים האחרונות, וזאת מכיוון שהמחירים כבר התאימו את עצמם למצב שהוא גרוע בהרבה מהמצב שבו אנו נמצאים כיום.

האמת הפשוטה הזאת ברורה לכל, אך החשש מפני עתיד קודר אף יותר הוא זה ששולט היום, וזה כנראה לא ישתנה בקרוב.

מניות
היום, לאחר שרוב שווקי המניות בעולם נכנסו להגדרה הפורמאלית של שוק דובי, ניתן להגדיר את העליות הקלות שחווינו עד לפני כחודש, כמלכודת דובים. השלב הבא בכרונולוגיה הידועה מראש של שווקים דוביים הוא שלב הירידה המלווה באובדן עניין. זה השלב הארוך והקשה ביותר. כמו שהאמריקאים אוהבים להגיד: זה השלב שמפריד בין הילדים לבין הגברים. ל"גברים" שיעברו את השלב הקשה הזה (וגם לנשים כמובן) מובטח פיצוי הוגן על כל תקופת הסבל. הפיצוי יהיה קרוב לודאי פרופורציונאלי לתקופת הסבל. כך היה בעבר ואין שום סיבה להאמין, שהתנהגות השווקים תשתנה בעתיד. התנהגות השווקים מוכתבת עכשיו על ידי הפסיכולוגיה של המשקיעים ופחות על פי פרמטרים כלכליים. זו תקופה כזו שמשקיעים בבורסה צריכים לדעת לעבור. החדשות הרעות הן, שאין לדעת מתי התקופה הזו תסתיים. כנראה שלא בקרוב.

המלצתנו: לקנות רק בירידות מניות הנחשבות לכבדות ולהיות מוכנים לשבת איתן גם תקופה ארוכה.

שיקלי
מי שרצה לדעת בכמה עלה מדד המחירים לצרכן בחודש יוני נאלץ להרחיק לעמודים הפנימיים של העיתונים כדי לגלות שהמדד הפתיע ועלה ב – 0.1% בלבד. למרות שהמדד היה מפתיע, לא מצאו לנכון באמצעי התקשורת להבליט את הנתון הזה. ובאמת, מדוע להבליט? הרבה יותר מרגש לצאת בכותרות "האינפלציה מרימה ראש" עם כל עליה מקרית של המדד. מדד המחירים הנמוך של חודש יוני מוריד את הלחץ מהנגיד להעלות שוב את הריבית. עוד מדד או שניים כאלו ייאלצו את הנגיד להתמודד עם בעיית הדולר היורד בדרך האפקטיבית היחידה שעוד עומדת לרשותו : הורדת ריבית.

המלצתנו: להגדיל את החלק השקלי הקצר על חשבון האפיק הצמוד.

מט"ח
שערו הנמוך של הדולר מול השקל הביא את הנגיד לצאת בתוכנית לקניית עוד יותר דולרים ממה שתיכנן מלכתחילה. בבחינת מה שלא הולך בכוח ילך בעוד יותר כוח. לא צריך להיות נביא גדול כדי לדעת תוכנית זאת לבד לא תביא לישועה לדולר. הדולר יחזור לעלות רק לאחר שהפרש הריביות ביו הדולר לשקל ישתנה, או כאשר תשתנה המגמה שלו בעולם. אנו מעריכים שזה יקרה עוד השנה לקראת או מייד לאחר הבחירות בארה"ב.

המלצתנו: הדולר הוא זול ויש להמשיך ולהחזיק בו בתיקים כהשקעה ארוכת טווח.